שלוש טעויות מרכזיות שעשיתי בתאילנד.

הלוואי וידעתי את זה לפני שבאתי המחנה אימונים השני שלי בתאילנד ב2015. טסתי ישירות מישראל, 13 שעות באוויר, נחתתי ישר לשני אימונים ביום. להספיק כמה שיותר. חבל על הזמן. באתי לתת בראש.

4 ימים אחרי - אני גמור, הכתף שלי מרגישה כאילו היא עוד שניה נושרת, אני מיובש,  בקושי מוציא את עצמי מהמיטה בבוקר ומאותו רגע במקום לתת בראש באימונים אני מקבל כאב ראש מכל אגרוף שאני נותן לשק.

טעות 1

 " אני אתאמן חזק מהיום הראשון."

הטעות - חוסר הבנה בפיזיולוגיה של הגוף

הגוף שלנו הוא מכונה מאוד חכמה אבל לא תמיד אנחנו יכולים להרגיש איזה תהליכים הוא עובר מבפנים.

• ג'ט לג מגיע לשיא ב-72-96 שעות אחרי הטיסה. לא ביום הראשון. ביום השלישי-רביעי.

• הגוף מתמודד עם 32 מעלות ו-80% לחות. הוא מתאמץ הרבה גם בלי האימון.

• התייבשות. ההבדל בכמות הזיעה בין מערב לתאילנד הוא ליטרים. רובנו לא רגילים.

• אוכל. גם מערכת העיכול מתרגלת לסוג אוכל חדש בימים הראשונים.

• 
  

מה גורם לטעות הזאת?

הראש חזק מהגוף, אבל לא לאורך זמן, בסופו של דבר הגוף יבין שהוא חייב לקחת שליטה וישבית מערכות.

מה אני עושה היום? 

מקדיש את הימים הראשונים להסתגלות. אימון ראשון יהיה אחד על אחד ולא קבוצתי, בוחן עוצמה. הרבה שתייה ואלקטרוליטים. מתחיל לאט עם האוכל המקומי. 

אני בא לספוג, לא מכריח את האימונים אבל אם אני יכול לעשות 2 ביום זאת השאיפה

אני יודע שאם אני לא שוחק את עצמי בימים הראשונים אני יוצר בסיס חזק לכל שאר המחנה.

טעות 2

 "אני ישראלי, אנחנו יודעים להסתדר בכל מקום."

הטעות - לחשוב שאני בארץ 

להיכנס למכון כאילו אתה בארץ. לקבל ספארינג עם מישהו שמתאמן לקרב, ולגלות מאוחר מדי רק כשאתה כבר בתוך הזירה שאתה בעצם הבובת אימונים שלו. לא להבין את הדינמיקה הפנימית של המכון — מי תאילנדי שעובד שם 10 שנים, מי תייר שעובר. ואיך לא לפגוע בכבוד למאמנים — זה דבר חשוב בתאילנד.

מה גורם לטעות הזאת?

 התלהבות טבעית לגמרי להצליח במקום חדש ודווקא להוכיח את עצמינו גורמת לנו לשכוח לפעמים איפה אנחנו נמצאים

מה אני עושה היום? 

ליווי של מישהו שמכיר את המכון מבפנים. מה חוקי המקום, מה אסור לעשות, איזה התנהגות נחשבת מכבדת ואיזה לא. זה לא פינוק. זה ההבדל בין לחזור הביתה עם משהו לבין לחזור עם פציעה. 

טעות 3

 "לא באתי לראות נופים, אני פה רק להתאמן"

הטעות - שחיקה מנטלית 

 ימים שכוללים רק איגרוף מובילים לשחיקה פיזית, אבל יותר מזה הם מובילים למשהו שקשה לזהות - שחיקה מנטלית. המוח לא מספיק להבין עדיין מה קרה באימון האחרון ושוב אתה במכון. המחשבה של לאגור כוחות לאימון הבא במקום לבזבז אנרגיה על החוף היא נכונה, אבל לא אבסולוטית. מנוחה של הגוף ומנוחה של הראש הם לא תמיד באותו קו. 

כשיוצאים למרחבים שונים — המוח מתרענן, נוצר מרווח מנטלי מהמכון, אסימונים נופלים. 

ואז בצורה די מפתיעה מגיעים לאימון הבא חדים יותר ועם תיאבון מחודש לאימון עצמו.

מה גורם לטעות הזאת? 

חוסר הבנה אמיתי בתורת האימון והחיבור שלה למערכת הניורולוגית שלנו

מה אני עושה היום? 

נותן זמן לעכל. נמצא עם אנשים, חוקר את המקום, מקשיב לאווירה.

בתאילנד אומרים — סאבאי סאבאי.

אני עדן, למי שלא מכיר. מאז תחילת הדרך ב2014 עברתי במצטבר מעל 41 חודשים במחנות אימון בתאילנד, מתוכם 6 שנות קריירה תחרותית עם קרבות בתאילנד וקמבודיה. 

מ-2022 הוצאתי 12 טיולים קבוצתיים וליוויתי קרוב ל-100 ישראלים. 

את הטעויות האלה אני רואה כל פעם מחדש והם לא נובעות ממקום שגוי, פשוט מחוסר נסיון.

בשבוע הבא  

הסיפור של איך הכל התחיל. הביקור הראשון שלי בסאן תאי בתחילת 2014, וסיבוב פאדים אחד ש...

סקיבה ארטס הבית הישראלי לאיגרוף תאילנדי חושבים להצטרף לטיול הקבוצתי הקרוב שלנו ב11.6? לפרטים נוספים

מעדיפים לטוס סולו? הכנו לכם את המדריך השלם לתכנן מחנה אימונים בעצמכם ב2026

איך לדעת אם אני מתאים למחנה אימונים בתאילנד